רק השנה הבנתי למה הם עושים את זה.עד ליפני חודשיים בערך היתה לי חברה שהייתי עושה איתה הליכות היא די מלאה וביסודי אני הייתי גם מלאה ובכיתה ז' נהייתי אנורקסית והרזיתי מאוד ולמזלי יצאתי מזה והיא מאוד מקנאת בי כי רזיתי והיא כל הזמן אמרה לי את זה.היא ילדה שכל הזמן רבה עם אנשים בלי סיבה. פעם אחת קבענו ללכת להליכה ביום שהייתי אצל אבא שלי עכשיו אבא שלי גר במרחק של שעה וחצי בערך והנסיה לוקחת זמן. ואבא שלי באותו היום לשם שינוי החליט לקחת אותנו לאכל פלאפל עכשיו זה שאבא שלי מחזיר אותי ואת האחים שלי אחריי הזמן הבייתה זה ממש נדיר אז כמובן שאני הסעמתי לבוא לאכל.באמצע הדרך לפלאפל החברה שלחה לי הודעה שאיפה אני ואז היא התחילה לריב איתי ולהגיד שאני לא עומדת במילה שלי והבת של חברה של אבא שלי עזרה לי במרריבה. אחריי שהגעתי הבייתה היא המשיכה לריב איתי ולנסות להוריד לי מהביטחון ואני לא שתקתי קיללתתי אותה אמרתי לה שהיא שמנה אחריי שהמריבה נגמרה לא דיברתי איתה. בחודש הראשון של החופש הגדול חברה אחרת שלי הזמינה אותי לבוא איתה ועם עוד כמה ילדים שלמדו איתי ביסודי כולל את זאת שרבתי איתה להופעה.היה כיף וכשחזרנו אז זאת שרבתי איתה אמרה בקול כזה יש פה מישהו שאני כועסת עליו וזאת בת. כאילו מה עכשיו את נותנת לי רמזים מה את רוצה לריב?
אחרי שבוע בערך היא שלחה לי הודעה שהיא מבקשת סליחה ואחריי שהתייעצתי עם כמה חברות אמרתי לה שאני לא רוצה לסלוח לה כי אחריי כל מה שהיא אמרה לי היא הראתה לי את הפרצוף האמיתי שלה.עכשיו ליפני שבוע היא שלחה לי הודעה שבה היה כתוב:
אני יודעת טוב מאוד שסיפרת ל%*&^& שביקשתי ממך סליחה זה לא יפה מצידך יצאת מגעיל!.
הייתי בשוק מההודעה הזאת אחריי כל המריבה הזאת היא עוד באה אליי בטענות אמרתי לה שזה החיים שלי ושלא תתערב והתחלנו לריב ואז חטפתי עליה עצבים רצח ובדרך כלל אני ילדה מאוד ביישנית ואני מפחדת לריב עם אנשים כי אני גם רגישה אבל אני עובדת על זה.היא אמרה לי שעם אני רוצה לקלל אותה שאני יגיד לה את זה בפרצוף אז אמרתי לעצמי זהו היא חיפשה אותי היא מצאה אותי עכשיו היא תדע מי אני.התקשרתי אליה והתחלתי לצעוק עליה אמרתי לה כל מה שרציתי להגיד לה מאז המריבה הראשונה כמובן שהיא ניסתה לגרום לי לבכות ולהוריד לי מהביטחון בזה שהיא משתמשת במה שסיפרתי לה נגדי היא אמרה לי שלפחות היא מודה בטעויות שלה ושלפחות היא ןלא ביישנית שאין לי עם מי ללכת לקניון ביום הולדת שלה אבל אני לא לקחתי את זה ללב להפך אמרתי לה שלהיות ביישנית זה אופי זה לא טעות שמה לעשות ככה אני ושעם יש לה בעיה עם זה שתתמודד לבד אני המשכתי לצעוק עליה ולהגיד לה את כל מה שאני חושבת עליה והיא ניסתה לנתק ואמרה לי שאם סיימתי לדבר אז ביי כי היא לא רוצה לדבר איתי יותר ואני אמרתי לה לא את לא תשתיקי אותי אני לא סיימתי לדבר וכל פעם שהיא ניסתה להוריד לי מהביטחון אמרתי לה נכון נכון נכון בנימה מעצבנת של הסכמה צינית צעקתי עליה ואמרתי לה הכל עד שהיא ניתקה וסוף סוף הצלחתי להשתיק אותה אחריי שהיא ניתקה הייתי בשוק מעצמי בחיים לא דיברתי ככה לדבר כל היד שלי רעדה מרוב הלם אני לא האמנתי שזאת הייתה אני אמרתי לעצמי זאת הייתה אני או הבת שלחברה של אבא שלי הייתי מאושרת שסוף סוף בפעם הראשונה בחיים שלי עמדתי על שלי ולא נתתי לאנשים מלהוריד לי מביטחון ואז הבנתי שכל פעם שבנאדם מחליט להוריד לי מהביטחון זה כי הוא מקנא כי לו בעצמו אין ביטחון בגוף שלו באישיות שלו הבנתי שכל מה שהיא עשתה זה היה מקנאה כי אני הצלחתי לעשות מה שהיא לא מצליחה וזה להעלות לעצמי את הביטחון ולעבוד על עצמי מה שהתחלתי זה פשוט לרחם עליה הבנתי כמה היא מיסכנה שככה היא רבה עם כולם ומשאירה את עצמה בודדה.
;){kind=link}